אחדות עם ישראל
עם ישראל מפולג ומפורד מזה דורות מעצם היותו בגלות, אך גם לאחר שיבתו לארצו, עם הקמת מדינת ישראל, נשאר הפירוד בעינו ובמיוחד בדור האחרון. בגרעין קיומו שואף העם היהודי מאז ומתמיד להתאחדות על כל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו. אלא מאי, הוא אינו עושה כמעט דבר בנדון נהפוך- הוא, הפרוד והריחוק בין שכבות העם והעדות השונות הולך וגדל עד כדי אפליה. הפערים האלה הולכים ומתעצמים עוד יותר בין דתיים לחילוניים, ועל כל זאת ישנו אף פירוד גדול ומשוסע בתוך החצרות החרדים, וגם בין כל הזרמים הדתיים למיניהם. כשמדובר באחדות העם היהודי בארץ ובחו"ל הקרעים האלה הם בעוכרינו, כי הינם מעכבים את ימי האור, היא גאולת ישראל וביאת המשיח. עיכוב זה משפיע על העולם ומלואו (1,2,3).
לשם יצירת אחדות בעם יש עלינו, במאמץ משותף, להתלכד ולאחד את כל בני העם היהודי, על כל קצוותיו הרבים. הדרך האחת והיחידה היא להיות מקבלים, סובלניים, רגישים אל הזולת, ובעיקר חומלים זה לזה ממקום של"ואהבת לרעך כמוך"! (5,4).
הספר "בשערים חדשים תבואו", שהתקבל בימינו מאת נשמתו האדירה של האר"י הקדוש, מעלה במסריו העליונים רעיונות שונים בנושא האחדות, שמותאמים בעבור כל אדם בעם ישראל, מאחר והוא תוזמר במיוחד בעבורנו למען האחדות, ולמען ההכנה לימות משיח המתדפקים כבר בשערנו.
רק אחדות העם בארצו יכולה להביא לשינוי, אשר תאפשר את הגעת הגאולה השלמה (6).
המסר הראשון של הספר הוא של אהבה לכל בריאה באשר היא: לאדם, לבהמה, לכל חי ולצומח. בכולם יש ניצוצות של הבריאה והם מגשימים דרכים שונות של הבורא בעולמנו. כל חלק בעולמנו נועד לשרת את הבורא ואת הנברא. האחד מזין לשני, וכך נארג שטיח ענקי ומופלא של ברואים שונים ומשונים שהופכים את כל מארג הבריאה למין פאזל ענקי, חכם, תבוני הנע בזרימה מתמדת שיש בה גשמיות ורוחניות כאחד. אנו כבני הבריאה, לא נוכל להבין כל מהלכיה ולהבין את ההתכוונות והתכניות שהאל מועיד בעבורנו, אלא רק מקטעים הנגלים לנו בתוך זרימת החיים. לא פעם, מתוך ההרגלים הנושנים שלנו, אנו שמים מכשול בתוך התהליך הענק שהאל מועיד בעבורנו. כשפרט מסוים בתכנית האלוקית נותר בחסר, או נפגע, או לא השתנה במעודו, זה גורע במהלכי הבריאה המתוכננים. אזי, נאלץ האלוקים בעזרת שליחיו הנאצלים להובילנו בדרך שיש להלך בה, ואפילו שקשה היא, כדי שנוכל לצמוח מתוך קיפאוננו. אל לנו לעמוד בדרכו ולשים המכשול בדרך שהאלוקים הועיד בעבורנו.
המסר השני עוסק באדם עלי אדמות. האדם – כנזר הבריאה, קדוש הוא! הוא נברא משוכלל מאין כמוהו. מלבדי גופו הפיזי, בנוי האדם מגופי אור נוספים כמו: הנפש, הרוח והנשמה, וגם חיה ויחידה. קשה לנו לראות ולקלוט את כל גופי האור שלנו, אבל אנו בחושינו מבינים, שיש עולם שהוא מעבר לחומר, והוא של מחשבה טהורה, של חוכמה אדירה, ושל עולמות עליונים נעלים, אשר אליהם אנו מחוברים היטב כל הזמן. אנו – האדם עלי אדמות, מגשימים ומשלימים את הבריאה האלוקית בכל צעד ושעל של מעשינו. ניתנה לנו הזכות של חופש בחירה, כאשר הדגש הוא לבחור בין הטוב לרע, בין הנכון ללא נכון, בין טמא לטהור. אין כופים עלינו התנהגויות והחלטות. מלמעלה תמיד מנסים לכוון את צעדינו, בכדי להביא את הבריאה לידי מימוש וביטוי ממקום של אהבה, כפי שזה תוכנן מן המקור, מבראשית.
עלינו לשמר היטב את הבריאה שניתנה לנו ואת החיים בעולמנו מכל משמר. שמירה על הבריאה תשמור גם עלינו, ופגיעה בבריאה תגרום לפגיעה בנו ובכל מה שאנו יוצרים ובונים על פני כדור הארץ, מאחר והכול הינו בריאה אלוקית, ועל כן הבריאה על- כל אשר הינה - קודש קודשים היא! (7)
המסר השלישי – הוא קרוב הלבבות ועבודת השם. עלינו לעבוד את השם בהרמוניה! קרוב הלבבות בין כל בני האדם, ובמיוחד בין בני העם היהודי, מאפשר זאת. היהודי הוא גרעין בריאת האדם, ומשום כך חייב הוא לשמש כראש החץ המוביל - להוות 'האור לגויים'. רק במצב של "ואהבת לרעך כמוך", יכול עם ישראל להתאחד ובכך ליישם ייעודו זה (8). עזרה הדדית, שיתוף פעולה וסובלנות רבה, מהווים את אבני הדרך אל לב פועם אחד, והם אשר יגשימו מטרה נעלה זו. הם אלה אשר ינתבו את האחדות בין כל בני האדם. כולנו עם יהודי אחד! אין יהודי אחד יותר יהודי מזולתו והאלוקים שייך לכולם! לחסידי, לליטאי, לדתי – לאומי, למסורתי ולחילוני. גם לזה הבא מהעדה האשכנזית או הספרדית, האתיופית או ההודית. כולנו בני האלוהים האחד: אלוהי אבותינו- אברהם, יצחק ויעקב (9).
כל אדם הגיע לחיים לבצע משימה אישית. אך ישנם כאלה שמשימתם גדולה מאוד וקשורה אל המשימה הכללית שלנו כעם אחד, עם ישראל. כדי שנוכל להגשים את השליחות, מחובתנו להיפתח ולהיות מקבלים ואוהבים את הזולת! אנו התחייבנו לאחדות זו עוד טרם היוולדנו בגוף, ועל כן יש עלינו לקיים ולמלא משימתנו זו! רק כך תוכל הגאולה הנכספת להגיע!
מכאן, אחדות העם הוא הפתח לגאולה הקרובה. והקבלה בין יהודי ליהודי היא זעקת השעה לשם ביאת המשיח. זו המשימה היחידה הנדרשת מאתנו לצורך כך.
המסר הרביעי הוא שמירה על יפי וקדושת הבריאה, על כל הטבע שהינה! יש לעשות זאת מתוך אהבה של כל יצור חי, אדם, חיה, עוף, או כל רמש קטן. כולם נבראו במטרה נעלה מסוימת, והיא זו המאפשרת את חיותו האלוקית, ועל- כן לכולם חשיבות רבה! האלוקים מגשים ומשלים עצמו דרכינו, ואילו אנו בני בריאתו משלימים בכך אותו. לכן, יש עלינו לשמור על יפי הבריאה למענו, למענינו ולמען צאצאינו. ואילו אנו כיום, במו ידינו, הורסים את הטבע, הורסים את קדושת הבריאה! בבורותינו אנו חושבים שדבר לא יקרה מהרס זה. וכאשר אנו גורמים לטבע לצאת מאיזונו, קורים לנו כל מיני אסונות טבע. ההרס כיום הוא רב, ועל- כן הגיע כבר הרגע האחרון בו נוכל לקום ולעשות מעשה למען שימור יפי וקדושת הבריאה, ויפה שעה אחת קודם! אנו בני- האדם, מקבלים הדרכה וסיוע מהעליונים לפיתוח שיטות שישמרו את הקיים, ולכן אל לנו להרוס את הלב הפועם בקרבו, כי בנפשנו הדבר!
המסר החמישי הוא אהבת הא-ל הכול יכול מתוך ההתכוונות המלאה. כאשר אדם מתכנס אל תוך תוכו, מקולף לחלוטין מכל כסות שהיא, מגלה הוא את החמלה האלוקית הגדולה!
נכון שבעבר היה זה אל זועם ומעניש, שעל כל טעות שנעשתה בידי אדם הוא היה מעניש קשות, אך כיום פני הדברים כבר אחרים.
בזמנים האחרונים האלו חלה בנו השתנות גדולה אשר מקורה במרומים, כי גם שם הכול משתנים. השתנות זו נובעת ממקור המקורות, מליבת הליבות - האלוקים עצמו, מאחר ופני הא-ל וליבתו האלוקית הפועמת, בהשתנות אינסופית, מתמדת.
הנה עתה הא-ל מכיל חמלה גדולה שלא הייתה בו מעודו. על- כן אין הוא פוגע בנו יותר, ואינו מעניש על כל טעות שעשינו, אלא אנו בלבד הם אלה הגורמים לעצמנו פגיעות ועונשים לפי עיקרון סיבה ומסובב.
כיום, אם יבוא מבול על כדור הארץ, אנו הם אלה שנביא על עצמנו אותו, אם לא נתאחד ונושע, מעצם האנרגיה הרעה שאנו יוצרים השכם והערב על עצמנו. האלוקים שולח אלינו את שליחיו, (שמעולם גם לא פסקו להגיע), והם מראים ומלמדים אותנו כיצד נוכל לעצור את הנזקים שיצרנו במו ידינו.
לא נוכל להמשיך להתקיים ללא שינויים אלה, כי 'הגלגל על צירו ייסוב'! כך למשל, גם השינויים הטכנולוגיים האדירים שהוכנסו לנו במאה השנים האחרונות, מעידים על כך שדברים משתנים כל הזמן וכאמור מקורם מהשמים. אך השינוי מורגש היטב לא רק בחומר אלא גם ברוח. כיוון שכך, מן השמים מבקשים שנעדכן על פי רוח הזמנים את: הקביעות, ואת ההלכות, ואת הפסיקות הכובלות ונתאימן לרוח התקופה, ואל הטכנולוגיה החדשה שהורדה במיוחד להקל עלינו. השינויים ?? אוהבים אותנו, אבל אנו עדיין חיים עם הרגלים עתיקים, מיושנים וקפואים ובכך עוצרים את הגאולה. הגיע הזמן להתנער ולהתחדש, על פי ומתוך אותן הלכות כובלות.
ואם עד כה עוד לא הובן המסר, יש להדגיש ולבאר כי הבסיס לא השתנה, אלא נדרשת התאמה לרוח הזמנים החדשים, מפאת השינויים החלים במרומים והמה משפיעים בנו. נדרש האומץ לבצע זאת, כי רק ההשתנות הגדולה שנביא עלינו תאפשר לגאולה להגיע במהרה!
המסרים המגיעים אלינו משמים, בזמן האחרון, הולכים ומתרבים: רוח חדשה כבר מנשבת וההשתנות כבר כאן! על כן, אנו מחויבים לאחדות בעם ישראל. מחובתנו להפסיק לשון עם הרע ולדבר רק טוב (הראש אומר ואין הידיים מבצעות). דעו, כי בנפשנו הדבר!
כל אחד חייב להגיע למשיח הפרטי שלו ורק אז יופיע ויבקע המשיח הקולקטיבי של כולנו. קודם משיח אישי ואחר כך משיח קיבוצי. אסור לנו לקפוא על השמרים. חייבים אנו לבצע פעולות אישיות וקבוצתיות, בכדי לחולל שינויים. עלינו להיות מספיק גמישים כדי להטמיע את השינויים וכאמור רק אז יבוא השינוי המצופה, רק אז יוכל להופיע משיח. אזי, נהיה כולנו מתואמים ומכוונים לתקופה החדשה, הבאה עלינו לטובה, הלוא הם ימי האור/ימי המשיח.
לסיכום : האנרגיה של המילה היא עצומה, ומעיד על כך ספרו של החפץ חיים: "שמירת הלשון", המדגיש כי החיים והמוות ביד הלשון. אל לנו לפגוע בפינו בשום אדם מישראל. עוצמתן של המילים יכולות אף להרוג! עלינו לחשוב על כל אדם מישראל רק טוב ולקיים ולממש את אהבת הזולת! בעזרתה של מחשבה טובה ומילה טובה יחולו שינויים חיוביים בעם וכך, בגל עולה, יחול המהפך ותהליך של התקרבות בין כל חלקי העם. וכשהעם באחדות, איש לא יוכל לו. אזי נוכל להפנות את מבטנו החוצה, כשאנו מאוחדים ומלוכדים, ולהפיץ את אור הקב"ה בין כל העמים. כי זהו יעודנו ומשימת שליחותנו עלי אדמות – להיות 'האור לגויים'. כך הם יאהבו אותנו ויעלו לבית ה' בשמחה ובהודיה. הם יעריכו ויעריצו את עם ה', את כל בני יעקב: "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" (10).
אלה הם ימות המשיח הקרבים לבוא. ולכן, עלינו כולנו כאחד, להירתם לקראת המשימה הזו בלב חפץ, אוהב ושמח.
שמחה, אחדות וגאולה יבואו עלינו בקרוב – אמן כן הוא הרצון!
מקורות:
1. מאור ושמש - פרשת ניצבים.
2. מאור ושמש - ניצבים, כ"ג.
3. התניא - פרק ל"ב.
4. קיצור שולחן ערוך - י"ב, ב'.
5. תנא דבי אליהו - כ"ח, ט"ו.
6. אם הבנים שמחה - פ"א.
7. בראשית רבא, מדרש ("..תן דעתך שלא תחריב עולמי").
8. מתן תורה – הרב אשלג.
9. אורות, אורות ישראל - פ"ד, ה'.
10. הזוהר הקדוש - פרשת יתרו, ע'.
ואהבת לרעך כמוך 
.jpg?id=8164416)
בטעינה...
