הקדמה – סיפור כמשל
בארץ רחוקה אחת חיו אנשים, בני אדם מאושרים מאוד. הם היו תמימים ישרים וללא משוא פנים, צנועים ומסופקים ברכושם וענווים בנפשם. בני תרבות מנומסים והגונים, דואגים לזולתם ולכל הטבע שאיתם. כל אשר שם נעשה היה בחמלה ומתוך אהבה - חלקו בכל ללא מריבה וללא שררה, כי הכירו היטב את משמעות העזרה בשוויון לכל נפש על פי צרכה. את ילדיהם גידלו וחינכו היטב בחכמה, באהבה ולימדו אותם להוקיר ולברך כל דבר שהיה בנמצא בתוך ועל-פני האדמה.
את כליהם, מכשיריהם ומתקניהם יצרו בתבונה כך שהיטיבו איתם ועם סביבתם. כולם שם הרגישו מעומק לבבם מהי חמלה במלא הדרה מכיוון שנשמתם הייתה טהורה עוד משחר היווצרה. כזה גם היה מנהיגם אשר הועלה לגדולה בזכות חכמתו הגדולה ואת בני ארצו הנהיג בדרך טהורה.
בארץ הייחודית שלהם אפילו מזג האוויר היה מאוזן, בן ארבע עונות בשנה: הקיץ חמים ונעים, כזה שאין צורך במזגנים מקררים. ובשלהיו עלו ופרחו מגדלי החצב. ואז עם הרוח השובב שבא מן הים במשב, נשא בכנפיו את הסתיו. בסתיו הגיעו עננים קלילים שטפטפו ברכות זרזיפי גשם ראשונים. בעונת החורף, של אותה הארץ המיוחדה הגשם ירד במידה הנכונה והנחוצה למשך שנה אחת תמימה. גשם כזה המשקה את השדות וממלא מעינות ונהרות שזרמו והגיעו בארץ לכל הקצוות. אפילו הקור בחורף של הארץ המקסימה היה ללא הגזמה מקפיאה, כי השמש בין ענן לגשם הייתה מפציעה. וכשבא האביב כמובן בעיתו, נעורה הארץ בלבלובה ואדמתה כאילו לבשה שלמה ירוקה ומבהיקה כפלומה של אפרוח שזה עתה מן הביצה בקע. ולאחר יום ועוד יומיים הכל בה עטה בשלל גווני פריחה מרהיבה.
כזהו היה הניגון של הארץ הרחוקה, וכך נרקמו שם חיים נכונים ומאוזנים: כל הצומח והחי השתלבו זה בזה במחזוריות ובהרמוניה, בריקוד בראשיתי תמים, מתוך הוד וקדושת היצירה, כי ידעו הם מטבעם את משמעות אהבת לרעך כמוך!
עד אשר פעם אחת הגיעה ממרחקים משלחת. מארצות העולם הם באו, אנשים אחרים ומאוד סקרנים. הם שמעו, שיש מן ארץ כזו ייחודית שהשפע בה לרוב וכל אדם שם טוב, שאיכפת לו מן הזולת, ותורם לכלל, לארצו, ובכלל. בקשו הם ללמוד מהו הסוד לחיים בהרמוניה ועוד: הכיצד ניתן להגיע לחיי סיפוק של עושר ואושר, שלווה וחמלה? הם חשבו בלבם כי אם יגלו את סודם, יוכלו להעביר את תוכנו לתושבי כל העולם. וכך ביום אביבי של הארץ הרחוקה, וללא הודעה מקדימה נחתו פתאום, ובנימוס אמרו - שלום, הגענו הלום, להגשים חלום. אך בינם לבין עצמם הם אמרו, שאם באמת טובים האנשים בלבם, יקבלנו כך סתם, ללא התראה מראש, על-כן אל לנו החשש שמא ופן נגורש.
וכך גם קרה, המשלחת התקבלה בהתרגשות רבה. אמרו תושבי המקום בתמימות, מה כבר יכול לקרות? נקבל השליחים בברכות! הרי כל אדם באשר הוא אדם, טוב ביסודו עוד משחר היווצרו. הם ערכו לאורחים קבלת פנים עם ברכות ותשורות. אחר-כך התכנסו כל חכמי הארץ לישיבת עבודה עם המשלחת הכבודה, ובררו בקפידה את פשר הסיבה לבואם בהפתעה. ומשהכול כבר הוברר, נחלקו לקבוצות, והחלו לחלק משימות, שהוטלו בארץ על משפחות מסוימות, במטרה נעלה, להפיץ בעולם את האושר האהבה והחמלה.
ומתוך התלהבות רעיון נוסף עלה: גם אנחנו נשלח משלחת למידה שתצא לעולם ותביא משם מידע ותבונה שלא הכירו מעולם, במטרה להעשירם ולהחכימם.
כך עד מהרה התארגנה לה קבוצה שנטלה על עצמה את המשימה ויצאה לשיטוט ברחבי תיבל להביא מידע גואל.
האורחים בינתיים - בין המשפחות המאמצות התמקמו ובלימוד היקר מכל שקעו. הם כל-כך נהנו עד שבין אזרחי המקום התמזגו, וכשכבר הגיע היום לעזוב ולהפיץ בעולם את המידע הטוב, הם לגמרי שכחו ובארץ המאוזנת פשוט נשארו.
כך תמיד קורה לבן האדם - כאשר האמת ואהבה לו מתגלים, הוא חש את עצמו בשלמות עם האלוהים, אזי אור גדול ניצת בלבבו ומאיר ממנו אל זולתו. זהו האור אשר אליו בקש לחבור כל ימי חייו, מרגע היוולדו ועד עכשיו, לכן אין בו כלל הרצון לעזוב ולחזור אל חייו הקודמים העוסקים בטפל, מבוקר ועד ליל.
לעומתם אנשי הקבוצה של הארץ הטובה אשר בעולם הופצה, התחילו לגלות כל מני דרכים טובות, אך גם את הקלוקלות. הם היו סקרנים ורצו לנסות את הכל, להכיר כל מכשיר קטן או גדול, יקר או זול. תמיד זה נראה להם מפתה ולא מזיק, ועל-כן חשבו שאם הוא טוב בעולם, בוודאי יועיל גם בארצם. וכך אט אט הם החלו למלות עצמם בהנאות משלות, רגעיות וממכרות, כי חשבו שזוהי רק עוד דרך אחת לספק נפשות.
בנוסף על כל זאת למדו עוד כל מיני דרכים ושיטות של כלכלה, מינהלה ומסחר, של פוליטיקה קטנה ושלטון ושררה גדולה, אשר התנהלו במפעלים או במשרדים, בערים או בכפרים, בממלכות או ממשלות של ארצות שונות.
בחלוף הזמן לשהייתם מחוץ לארצם המושלמת, כמה מבין אנשי הקבוצה החלו לשכוח את מוצאם וכל הטוב שלהם היה בארץ המולדת. ובכל-זאת עדיין נותרו כמה, שאת מטרת נסיעתם לא שכחו, ובלית ברירה את עצמם עטו במעין קליפה לשם הגנה, כי לא יכלו עוד לשאת את שעיניהם רואה. הם חשו שרק בארץ מולדתם יחפצו, ולהתגעגע אליה לא חדלו. לכן כשביקשו לחזור לארצם, נאלצו להזכיר לחבריהם את המטרה לכל מסע הלמידה. ועוד לחבריהם אמרו שאם יביטו היטב יראו עד כמה כל בני ארצות העולם עטויים בשכבות של קליפות עבות המעוורות כל תחושה כנה היוצאת להם מין הלב פנימה. את חייהם הם חיים באשליה, ומספקים את הרגש רק מן הפה אל החוץ, כי חושבים שזה כל אשר להם נחוץ. הם אינם מודעים ופתוחים אל ליבם הטהור הכנה והתמים שאם בכנות אליו יקשיבו ידבר כתינוק ביום היוולדו, או כשה תמים היונק מאימו. הם אלה היודעים באמת את טיבה של החמלה והאהבה כמקור השראה של חיים בשלווה.
עם תום מסעם החשוב בעולם הם למדו שארצם הינה ארץ הטוהר, התום והשלום, בה שוכנת בלב כל אחד השכינה באהבה, וזוהי בעצם כל האמת לאמיתה! ומה שנותר הוא לעשות הוא פשוט לקוות ששאר בני ארצות העולם יילמדו שבכדי לחיות בשלום שלמות ובשלווה, יש להסיר ולקלף שכבות עבות של קליפות שעוטפות אותם מזה דורות, ורק כאשר יתוודעו אל ליבם ואל האמת היושבת שם יוכלו לגלות את התום, האהבה, השלום, והשלווה כי זוהי האמת לאמיתה! וכאשר כל אדם בליבו יגע מיד יידע מהי אהבה טהורה וזכה. וכשהאמת והאהבה בכפיפה אחת העולם כולו נאור בניגון ובשירה עצומה שמשפיעה על האדם החי הצמח והאדמה !!!
הם כבר מזמן יודעים כי דרכם אל האמת בחמלה תמיד הטובה! ואילו החיים עצמם הינם הקדושה בהגשמה!!! וכאשר הכל ירגישו כזאת, יבינו כי זוהי הדרך הנכונה של אהבת לרעך כמוך !!!
זוהי רבותי תמצית כל האמת לאמיתה
עם כל התובנה הזאת הביאו בסוף מסעם לארצם.
ואם גם אתם תחפצו בזאת, לחיות בהרמוניה בביתכם, עירכם, ארצכם/מולדתכם, עולמכם - קלפו עצמכם מכל השכבות שצברתם ועטפתם בכל מהדורות ומסכות חייכם הרבים ועימדו תמימים ונקיים וללא משוא פנים, מול הבריאה /מול אלוהים! אז תגלו ותראו את האמת בעולם בו הינכם חיים.
בהצלחה!
ואהבת לרעך כמוך 
.jpg?id=8164416)